יום השואה ויום הזיכרון מכילים גם הזדמנות

השבוע הזה, מיום השואה עד יום הזיכרון הוא ההזדמנות שלנו להחזיק ביחד את העצב.

לזכור. להשתתף. להיות עדים למחיר שהיה.

להרגיש יחד.

ובתקופה הזאת - זו תזכורת מדהימה לשותפות הזו, שקשה לנו להרגיש אותה כשהדעות כל כך חלוקות.

יש לנו היסטוריה משותפת, ואפשר השבוע לשתף את העצב, לתת לו משמעות, לבכות אותו החוצה, לדבר עליו ולהחזיק אותו ביחד עם כולם, לא רק לבד.

הוא קיים שם כל הזמן.

מי שהיה בתופת מתאר שהסבל אינסופי. בלתי נתפס. סבל של המונים. ומי שאיבד את היקר לו מכל אומר גם כן – זר לא יבין זאת. בלתי נתפס.

ואני שפוגשת טראומות כל השנה מתמקדת בצד הנוסף -

בכוחות הנפש להתגבר ומתפעלת כל פעם מחדש מהגבורה האישית של כל מי שעבר טראומה, ושרד, והמשיך

ובנה כאן משפחה ומדינה

עבור כולנו.